התקווה – ההמנון הלאומי של מדינת ישראל

מילים: נפתלי הרץ אימבר (1878)

לחן: סמואל כהן (1888)

התקווה, כל עוד בלבב פנימה,
נפש יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח קדימה,
עין לציון צופיה.

עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה בת שנות אלפים,
להיות עם חופשי בארצנו,
ארץ ציון וירושלים.

• בית ב':

לא עברה חוק בשפתנו,
לשון עברית שבשמים,
עודה שפתנו החיה,
בפיות כל בני ישראל.

עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה בת שנות אלפים,
להיות עם חופשי בארצנו,
ארץ ציון וירושלים.

• בית ג':

קמנו אנחנו אחים, אחות,
לנפשנו לשחרר,
בארץ מולדת ישנה,
לחיות במלכות יהודית.

עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה בת שנות אלפים,
להיות עם חופשי בארצנו,
ארץ ציון וירושלים.

היסטוריה של ההמנון הלאומי

* "התקווה" נכתבה בשנת 1878 על ידי נפתלי הרץ אימבר, משורר יהודי-רומני.
* השיר נבחר כ"שיר הלאומי" בקונגרס הציוני הראשון ב-1897.
* בשנת 1933 אומץ השיר רשמית כהמנון הלאומי של מדינת ישראל.
* ב-2004 חוקק "חוק ההמנון הלאומי", המגדיר את "התקווה" כהמנון הרשמי של מדינת ישראל.

משמעות ההמנון

"התקווה" הוא ביטוי לשאיפות העם היהודי לחירות, עצמאות וריבונות במולדתם ההיסטורית. ההמנון מבטא:

* את התקווה המתמשכת של העם היהודי לשוב לארץ ישראל ולהיות עם חופשי.
* את הקשר העמוק של העם היהודי לשפתו, תרבותו וירושתו.
* את שאיפתו של העם היהודי לכונן מדינה יהודית עצמאית בארץ ציון וירושלים.

ביצועים של ההמנון

"התקווה" מבוצעת באירועים ציבוריים וטקסים רשמיים, כגון:

* טקסים לאומיים
* משחקי ספורט
* חגיגות צבאיות
* בתי ספר ומוסדות חינוך

בדרך כלל מבוצע ההמנון על ידי מקהלה או זמר יחיד, בליווי כלי נגינה או הקלטה.

מקורות

* אתר הכנסת
* אתר משרד החינוך
* אתר מרכז המוזיקה של הספרייה הלאומית