שמו העברי של חג ט"ו בשבט

חג ט"ו בשבט, הידוע גם בשם ראש השנה לאילנות, הוא חג יהודי שמצוין בתאריך החמישה עשר בשבט, החודש החמישי בלוח השנה העברי. החג מסמל את תחילת השנה החדשה לאילנות, ויש לו משמעות סמלית ומעשית כאחד בחיים היהודיים.

שמו העברי של החג

השם העברי של חג ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. שם זה משקף את העובדה שהחג מסמן את תחילת השנה החדשה לצמיחת עצים. בעבר, היו לחקלאים היהודים מנהגים ספציפיים הקשורים לחג זה, כגון גיזום ענפי עצים ונטיעת עצים חדשים.

משמעות החג

* התחדשות הטבע: חג ט"ו בשבט מציין את התחדשות הטבע לאחר עונת החורף. הוא מסמל תקווה חדשה וצמיחה.
* חשיבות העצים: עצים הם משאב טבעי חשוב המספקים מזון, צל, ומוצרים אחרים לבני אדם. החג מדגיש את החשיבות של שמירת העצים והסביבה.
* זמן לחשבון נפש: ט"ו בשבט הוא גם זמן לחשבון נפש רוחני. בדומה לעצים שעוברים מחזוריות של צמיחה ונשירה, כך גם בני האדם חווים תקופות של צמיחה והתחדשות.
* מצוות אכילת פירות: מנהג נפוץ בט"ו בשבט הוא לאכול פירות מהארץ הקדושה, המכונים "פירות שבעת המינים". אלה כוללים ענבים, תאנים, רימונים, זיתים, תמרים, חיטה ושעורה.

מנהגים הקשורים לחג

* סדר ט"ו בשבט: רבים חוגגים את החג באמצעות סדר ט"ו בשבט, בו אוכלים פירות מהארץ הקדושה, שרים שירים ומברכות על העצים.
* נטיעת עצים: נטיעת עצים היא דרך נפוצה לציין את ט"ו בשבט. זה מסייע לשפר את הסביבה ומסמל את התקווה והצמיחה החדשה.
* תרומות לנטיעת עצים: ארגונים רבים מקבלים תרומות לנטיעת עצים בארץ ישראל לכבוד ט"ו בשבט.
* כתיבת פתקאות ברכה: ילדים ומבוגרים כאחד כותבים לעתים קרובות "פתקאות ברכה" לעצים, בהם הם מביעים את תודתם ומבקשים ברכות לברכה ולצמיחה.