מנהגי צדקה ביהדות

צדקה, או "גמילות חסדים", היא מצווה יסודית ביהדות, המחייבת את המאמינים לתמוך באלו שזקוקים לכך. מנהגי הצדקה היהודיים הם רבים ומגוונים, וכוללים את הבאים:

* חובה הלכתית: צדקה היא אחת משלוש עמודי התווך שבהם עומד העולם (תלמוד, מסכת אבות, פרק א, משנה ב), יחד עם תורה ועבודת השם.
* סכומים מומלצים: על פי ההלכה, יש לתת לפחות עשרה אחוזים מהכנסת לצדקה. סכום זה מכונה "מעשר".
* איכות הצדקה: צדקה איכותית היא זו הניתנת בלב שלם ואינה מצפה לתמורה. גם צדקה קטנה, שניתנת בשמחה, עדיפה על צדקה גדולה הניתנת מתוך כורח או גאווה.
* עדיפות למשפחה: לצדקה במשפחה, כולל הורים, ילדים ובני זוג, יש עדיפות על צדקה לאחרים.
* חשאיות: צדקה צריכה להינתן בחשאי ככל האפשר, כדי למנוע השפלה או מבוכה לנזקקים.
* הלוואה ולא מתנה: במקרים מסוימים, עדיף להלוות כסף לנזקקים מאשר לתת להם מתנה, כדי לשמר את כבודם העצמי ולהעניק להם הזדמנות לצאת מעוניים.
* צורות שונות של צדקה: צדקה אינה מוגבלת למתן כסף. היא יכולה לכלול גם בגדים, מזון, דיור, תרומות דם, ביקור חולים או כל מעשה חסד אחר.
* הקמת מוסדות צדקה: יהודים הקימו מוסדות צדקה רבים לאורך ההיסטוריה, כגון בתי חולים, בתי יתומים ובתי תמחוי, כדי לספק סיוע רחב היקף לנזקקים.
* צדקה בחגים: ישנם זמנים מסוימים בשנה, כגון חגים ואירועים מיוחדים, שבהם נהוג במיוחד לתת צדקה.
* אחריות קהילתית: הקהילה היהודית כולה אחראית לדאוג לרווחת חבריה הזקוקים לכך.

צדקה היא חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית, והיא משקפת את הערך היהודי הגבוה של חמלה וצדק. על ידי מתן צדקה, יהודים ממלאים את מצוות הדת ומסייעים לבנות חברה צודקת יותר ורחמנית יותר.