אפילפסיה

הגדרה

אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית המאופיינת בפרקים חוזרים של הפרעות חשמליות במוח, הגורמות לסימפטומים שונים, כגון התקפים. התקפים אלו מתרחשים כאשר פעילות חשמלית לא תקינה במוח משבשת זמנית את תפקודו הרגיל.

סוגי התקפים

קיימים סוגים רבים של התקפים, הנבדלים זה מזה בעוצמתם, משכם וסימפטומיהם:

* התקפים פוקליים: מתחילים באזור ספציפי במוח, ויכולים להתבטא בסימפטומים מוטוריים, חושיים, קוגניטיביים או רגשיים.
* התקפים כלליים: מתחילים בשני צדי המוח בו זמנית.
* התקפים אבסנס: התקפים קצרים, הנקראים בעבר התקפי "נעדרים בעמידה", המאופיינים באובדן קצר של הכרה.
* התקפים טוני-קלוניים: התקפים כלליים קשים הכוללים אובדן הכרה, התכווצויות שרירים לא רצוניות (טוני) ועוויתות (קלוניות).
* התקפי סטטוס אפילפטיקוס: התקף נמשך יותר מחמש דקות או סדרת התקפים ללא התאוששות מלאה ביניהם, הנחשב מצב חירום רפואי.

גורמים

הגורמים המדויקים לאפילפסיה אינם תמיד ידועים, אך מספר גורמים יכולים להגביר את הסיכון לפתח את ההפרעה:

* היסטוריה משפחתית: לאנשים עם קרובי משפחה עם אפילפסיה יש סיכון גבוה יותר לפתח את ההפרעה.
* פגיעות מוחיות: טראומות ראש, שבץ או גידולים במוח יכולים לגרום לאפילפסיה.
* זיהומים מוחיים: מנינגיטיס או דלקת המוח יכולים לפגוע במוח ולגרום לאפילפסיה.
* הפרעות גנטיות: מסוימות הפרעות גנטיות, כגון סקלרוזיס טבורי, יכולות גם להגדיל את הסיכון לאפילפסיה.

אבחון

האבחון של אפילפסיה מבוסס על היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית ובדיקות, כולל:

* אלקטרואנצפלוגרם (EEG): בודק את הפעילות החשמלית במוח.
* דימות תהודה מגנטית (MRI): יוצר תמונות מפורטות של המוח כדי לזהות כל חריגות.
* ניטור וידאו-אלקטרואנצפלוגרפיה (VEEG): משלב EEG עם הקלטת וידאו כדי ללכוד התקפים ומאפייניהם.

טיפול

הטיפול באפילפסיה מתמקד בשליטה והפחתה של התקפים. אפשרויות הטיפול כוללות:

* תרופות אנטי-אפילפטיות: ניתן לשלוט בהתקפים ברוב המקרים עם תרופות.
* ניתוח: אם תרופות אינן יעילות, ניתוח עשוי להיות אפשרות.
* גירוי עצב וגאלי (VNS): מכשיר המושתל מתחת לעצם הבריח ומספק גירוי חשמלי לעצב וגוס.
* דיאטת קטו: דיאטה דלת פחמימות עשירה בשומן עשויה לעזור לשלוט בהתקפים אצל ילדים.
* טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT): יכול לעזור לאנשים עם אפילפסיה להתמודד עם ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של ההפרעה.