תשעה באב: חורבן שני בתי המקדש

תשעה באב הוא יום צום ותענית בלוח השנה העברי, המתקיים בתשיעי בחודש אב. הוא מציין את חורבנם של שני בתי המקדש בירושלים, הראשון על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס והשני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה.

משמעות יום הצום

תשעה באב הוא יום אבל וזיכרון לאובדן הכבוד האלוהי, להרס המרכז הרוחני של העם היהודי ולסיום הריבונות היהודית בארץ ישראל. במשך דורות, היהודים צמו בתשעה באב כביטוי לצערם ותשומת לבם לחורבן. יום הצום נועד להזכיר להם את חטאיהם שהובילו לטרגדיה ולעורר אותם לתשובה.

מנהגים בתשעה באב

• צום והתנזרות: יהודים צמים במשך 25 שעות, החל משקיעת החמה ביום שקודם לתשעה באב ועד לאחר צאת הכוכבים בערב תשעה באב.
• ישיבה על הרצפה: לאורך היום, מנהג לשבת על הרצפה כאות אבל על חורבן המקדש.
• קריאת מגילת איכה: לאחר צאת הכוכבים, קוראים את מגילת איכה, שמתארת את חורבן ירושלים ואת סבל העם היהודי.
• קינות ותפילות: במהלך היום אומרים תפילות מיוחדות וקינות המבטאות צער ואבל על אובדן המקדש.
• מגבלות על שמחה והנאה: בתשעה באב נמנעים מפעילויות של שמחה והנאה, כגון האזנה למוזיקה או שחייה.

ההיסטוריה של יום הצום

האזכור המוקדם ביותר של תשעה באב כיום אבל נמצא בתנ"ך, בספר מלכים ב' פרק כ"ה, המתאר את חורבן בית המקדש הראשון בידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס. לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, נקבע תשעה באב כיום צום קבוע על ידי החכמים היהודים.

במהלך ההיסטוריה, תשעה באב היה לא רק יום אבל אלא גם יום של רדיפות והתעללות נגד יהודים. במיוחד בתקופת מסעי הצלב ובמהלך השואה, היו מקרים רבים בהם יהודים נרצחו או נאלצו לעבור המרה בתשעה באב.

תשעה באב בימינו

גם בימינו, תשעה באב ממשיך להיות יום חשוב של אבל וזיכרון עבור העם היהודי. הוא משמש לזכר קורבנות השואה, הפוגרומים ואירועים טרגיים אחרים בהיסטוריה היהודית. בנוסף, יום הצום משרת כתזכורת לחשיבות האחדות, האחריות והתיקון.

מבחינה דתית, תשעה באב מסמן את תחילתו של תהליך תשובה שיארך כל חודש אב. זהו זמן להרהר בחטאים, לבקש סליחה ולשאוף לתיקון עצמי.

בתשעה באב, יהודים ברחבי העולם מתאספים בבתי כנסת ובבתי עלמין כדי לזכור את האובדן, להתאבל על החורבן ולחזק את הקשר שלהם עם אלוהים.