ימי האבל בשבעה

ימי האבל בשבעה מהווים פרק זמן קדוש ואינטנסיבי שבמהלכו קרובי משפחתו של הנפטר מתאבלים על מותם. ימים אלה מאופיינים במנהגים וטקסים דתיים המסייעים לאבלים להתמודד עם הכאב והצער.

יום ראשון

* יום האבל הראשון ידוע כ"יומא דאתקבריא" ("היום בו נקבר").
* האבלים מתאספים בבית העלמין ובבית האבל, שומרים על שתיקה עמוקה ומבטאים את צערם.
* מנהגים: קריעת הבגדים, הסרת הנעליים וישיבה על הרצפה.

יום שני

* "יומא דשיבתא" ("יום הישיבה").
* האבלים יושבים על שטיחים נמוכים או ספסלים נמוכים.
* הם נמנעים מדברי חולין ומב verbringen את זמנם בעיסוק בתורה ובלימוד כתבי הקודש.

יום שלישי

* "יומא דחיזתא" ("יום החיזוק").
* האבלים מקבלים מבקרים ומנחמים ומנסים לנחם זה את זה.
* מנהגים: הדלקת נרות זיכרון וקריאת פרקים מתהילים.

יום רביעי

* "יומא דתעניתא" ("יום הצום").
* אבלים צמים עד שקיעת החמה.
* הם מבלים את היום בעיסוק רוחני ובתפילה.

יום חמישי

* "יומא דחיזתא תנינא" ("יום החיזוק השני").
* האבלים ממשיכים לקבל מבקרים ומנחמים.
* מנהגים: קריאת פרקים מתהילים והדלקת נרות זיכרון.

יום שישי

* "יומא דמעלי שבתא" ("ערב שבת").
* האבלים מתכוננים לשבת על ידי ניקיון הבית והכנת האוכל.
* מנהגים: הדלקת נרות שבת וקידוש.

יום שבת

* "יומא דשבתא" ("שבת").
* האבלים משביתים מכל מלאכה ומקדישים את היום למנוחה ולתפילה.
* מנהגים: קריאת התורה בבית הכנסת והשתתפות בסעודות חגיגיות.