חוק הכבידה העולמית

חוק הכבידה העולמית, שנוסח על ידי אייזיק ניוטון בספרו "עקרונות מתמטיים של פילוסופיה טבעית" בשנת 1687, הוא אחד החוקים הבסיסיים והחשובים ביותר בפיזיקה. חוק זה מתאר את הכוח המושך בין כל שני גופים בעלי מסה. לחוק הכבידה העולמית השפעה עצומה על תנועת העצמים ביקום, החל מתנועת כוכבי הלכת סביב השמש ועד לתנועת הגלקסיות.

• הגוף הראשון: מסתו של הגוף הראשון, בדרך כלל מיוצגת על ידי האות m1.
• הגוף השני: מסתו של הגוף השני, בדרך כלל מיוצגת על ידי האות m2.
• המרחק בין הגופים: המרחק בין מרכזי הגופים, בדרך כלל מיוצג על ידי האות r.
• קבוע הכבידה: קבוע פיזיקלי המייצג את עוצמת הכבידה, בדרך כלל מיוצג על ידי האות G.

הנוסחה לחוק הכבידה העולמית היא:

F = (G * m1 * m2) / r^2

• G הוא קבוע הכבידה העולמית, שערכו הוא: 6.67430 x 10^-11 N m^2 / kg^2.
• m1 ו-m2 הם המונים של שני הגופים המושכים זה את זה.
• r הוא המרחק בין מרכזי שני הגופים המושכים זה את זה.
• F הוא הכוח הכבידה הפועל בין שני הגופים המושכים זה את זה.

משמעות החוק:

• כוח הכבידה הוא כוח משיכה: חוק הכבידה העולמית קובע שכל שני גופים בעלי מסה מושכים זה את זה בכוח. ככל שהמסה של הגופים גדולה יותר, כך כוח המשיכה ביניהם חזק יותר.
• כוח הכבידה הוא כוח פועל מרחוק: חוק הכבידה העולמית קובע שהכוח המושך בין שני גופים פועל מרחוק, כלומר אין צורך במגע פיזי בין הגופים כדי שכוח הכבידה יפעל ביניהם.
• כוח הכבידה משתנה עם המרחק: חוק הכבידה העולמית קובע שעוצמת כוח המשיכה בין שני גופים משתנה ביחס הפוך לריבוע המרחק ביניהם. ככל שהמרחק בין שני גופים גדל, עוצמת כוח המשיכה ביניהם קטנה.

חוק הכבידה העולמית הוא חוק בסיסי ומרכזי בפיזיקה, והוא משמש להסביר מגוון רחב של תופעות, כגון תנועת כוכבי הלכת סביב השמש, תנועת הירח סביב כדור הארץ, התנהגות הגאות והשפל, תנועת הגלקסיות ביקום ועוד. החוק גם שימש כבסיס לפיתוח תיאוריות פיזיקליות חשובות אחרות, כגון תורת היחסות הכללית של איינשטיין.