חוקי מזונות בישראל

חוקי המזונות בישראל נועדו להבטיח את רווחת הילדים ולהגן על זכויותיהם לאחר גירושין או פרידה של הוריהם. החוקים העיקריים החלים על מזונות הם:

חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשכ"ב-1962

* מחייב את ההורים לספק מזונות לילדיהם עד גיל 18 או עד שהם מסיימים את שירותם הצבאי או הלאומי (עד גיל 21).
* קובע את הסכום המינימלי של דמי המזונות שישולמו על ידי ההורה שאינו משמורן.

חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959

* מאפשר לבית המשפט לקבוע סכום מזונות גבוה יותר מהמינימום הקבוע בחוק המזונות (הבטחת תשלום).
* מתחשב בצרכי הילד, ביכולת הכלכלית של ההורים ובהסדרי המשמורת.

חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981

* מחייב את ההורים המאמצים לספק מזונות לילד המאומץ כאילו היה ילדם הביולוגי.

חוק שוויון זכויות לנשים, תשי"א-1951

* קובע כי נשים וגברים אחראים באופן שווה לכלכלת ילדיהם.

קביעת סכום המזונות

בית המשפט מתחשב בגורמים הבאים בעת קביעת סכום המזונות:

* צרכי הילד (למשל, מזון, ביגוד, חינוך, טיפול רפואי)
* יכולת ההשתכרות של ההורים
* הסדרי המשמורת
* רמת החיים שהורגל הילד אליה
* הוצאות חריגות (למשל, טיפול רפואי מיוחד או שיעורים פרטיים)

אכיפת תשלומי מזונות

* במקרה של אי תשלום מזונות, ניתן לאכוף את התשלום באמצעות הליכי הוצאה לפועל.
* ניתן גם להטיל מאסר על הורה שאינו משלם מזונות באופן עקבי.

הסדרי מזונות בהסכמה

* הורים יכולים להסכים על סכום וסדרי מזונות באמצעות עריכת הסכם מזונות מאושר על ידי בית המשפט.
* הסכמי מזונות בהסכמה מחייבים כמו פסק דין של בית משפט.

שינויים בסדרי מזונות

* ניתן לשנות סדרי מזונות בנסיבות מסוימות, כגון:
* שינוי משמעותי בצרכי הילד
* שינוי משמעותי ביכולת ההשתכרות של ההורים
* שינוי הסדרי המשמורת