גורמים לאלצהיימר

מחלת אלצהיימר היא מחלת המוח הבלתי הפיכה והפרוגרסיבית ביותר, ומהווה את הסיבה השכיחה ביותר לדמנציה בקרב קשישים. הגורמים המדויקים המובילים להתפתחות המחלה אינם ידועים במלואם, אך חוקרים זיהו מספר גורמי סיכון משמעותיים.

גורמי סיכון גנטיים

* אפוליפופרוטאין E (APOE): לאנשים עם וריאנטים מסוימים של גן APOE יש סיכון מוגבר לפתח אלצהיימר. APOE4, הווריאנט הנפוץ ביותר הקשור למחלה, מתבטא בכ-40% מחולי אלצהיימר.
* מוטציות גנטיות נדירות: מוטציות נדירות בגנים מסוימים, כגון PSEN1, PSEN2 ו-APP, יכולות להוביל לצורות מוקדמות של אלצהיימר בירושה. מוטציות אלו הן נדירות וגורמות רק לאחוז קטן מהמקרים.

גורמי סיכון סביבתיים

* גיל: הסיכון לאלצהיימר גדל משמעותית עם הגיל. אנשים מעל גיל 65 נמצאים בסיכון גבוה פי 3–5 לפתח את המחלה.
* חבלת ראש טראומטית (TBI): חבלות ראש חמורות יכולות להגביר את הסיכון לאלצהיימר שנים רבות לאחר הפציעה.
* חשיפה לרעלים: חשיפה לרעלנים סביבתיים מסוימים, כגון אלומיניום ומתכות כבדות, נקשרה לסיכון מוגבר לאלצהיימר.
* הרגלי אורח חיים: אורח חיים לא בריא, כולל חוסר בפעילות גופנית, תזונה לקויה ועישון, נקשרו גם הם לסיכון מוגבר לאלצהיימר.

גורמים סיכון רפואיים

* היסטוריה משפחתית: לאנשים שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה עם אלצהיימר יש סיכון גבוה יותר לפתח את המחלה.
* מחלות לב וכלי דם: גורמי סיכון למחלות לב, כגון יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה וסוכרת, נקשרו גם לסיכון מוגבר לאלצהיימר.
* דלקת מערכתית: דלקת כרונית בגוף כולו קשורה לסיכון מוגבר לאלצהיימר.
* דיכאון: אנשים הסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אלצהיימר.

מנגנונים פתולוגיים

* צבירי עמילואיד: צבירי חלבון עמילואיד-בטא (Aβ) מחוץ לתאי המוח הם סימן היכר של אלצהיימר. אגרגטים אלו יוצרים לוחות סביב הנוירונים.
* סבכי טאו: סבכים בלתי מסיסים של חלבון טאו בתוך הנוירונים הם סימן נוסף של המחלה. סבכים אלו מפריעים לפעילות תקינה של התאים.
* אובדן סינפטי: אלצהיימר מתאפיין באובדן קשרים סינפטיים (בין נוירונים) ונוירונים. אובדן זה מוביל לירידה קוגניטיבית ולתסמיני הדמנציה.